הג'ו ג'יטסו הברזילאי החל להתפרסם בעולם בעקבות תחרות הלחימה המשולבת: UFC- Ultimate Fighting Championship שהתקיימה בארצות הברית.

 

בעולם אומנויות הלחימה היו רבים שרצו לקיים תחרות שתפגיש בין שיטות לחימה שונות, ובעזרת קרבות יקבע מהי האומנות הטובה ביותר. התחרות המאורגנת הראשונה הייתה "Vale Tudo" הברזילאית, שם לחמו בני משפחת גרייסי וניצחו פעמים רבות.

בארצות הברית, חברו יחד ארט דייבי (Art Davie) ורוריון גרייסי כדי להקים תחרות שתהיה דומה באופייה ל-Vale Tudo - תחרות לחימה בעלת איסורים מינימלים. בשנת 1993 התקיימה התחרות הראשונה, שנקראה UFC. בתחרות הראשונה השתתפו אומני לחימה שונים: מתאגרפים, לוחמי קארטה, לוחמי סאוואט, מתאבק סומו ואחיו הצעיר של רוריון: רויס גרייסי. גרייסי היכה את עולם אומנויות הלחימה בתדהמה כאשר הביס יריבים כבדים וחזקים ממנו בהרבה, בעזרת לוחמת הקרקע הייחודית שאיש כמעט לא ידע עליה, ואיש לא ידע כיצד להתגונן מפניה. בעזרת ג'ו ג'יטסו ברזילאי, ניצח רויס בשלוש מתוך ארבע תחרויות הUFC הראשונות. עולם אומנויות הלחימה הבין שאי אפשר להילחם בתחרות לחימה משולבת בלי רקע בג'ו ג'יטסו ברזילאי. עם הזמן, הוקמו בתי ספר בארצות הברית שלימדו ג'ו ג'יטסו ברזילאי. ככל שהלוחמים העוסקים בג'ו ג'יטסו ברזילאי הפגינו את עליונותם בUFC, כך התפשטה הפופולריות של האומנות ברחבי העולם.

 

הג'ו ג'יטסו הוא כיום ספורט הצומח במהירות הרבה ביותר בברזיל: כ-350,000 איש מתאמנים בשיטה ב-1500 מוסדות, וזאת רק  בברזיל. התורה נלמדת גם במסגרת קורסי בחירה בחינוך גופני באוניברסיטאות בברזיל.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

החל מ-1996 מתקיים מונדיאל הג'ו ג'יטסו, תמיד בריו דה ז'נרו.

עקרונות ויתרונות:

למרות שהג'ו ג'יטסו ברזילאי התפתח מהג'ודו ומהג'ו ג'יטסו היפני המסורתי, קיימים מספר הבדלים מהותיים בינהם. ראשית, ההטלה היא רק אמצעי בג'ו ג'יטסו ברזילאי, ולא הדרך הטובה ביותר לזכות בנקודות ולנצח בקרב (כמו בג'ודו). שנית, הסביבה המועדפת היא על הקרקע, ולא בעמידה (כמו בג'ודו או בג'ו ג'וטסו יפני).

 

משפחת גרייסי עבדה לפי שני העקרונות האלו, ופיתחה אמנות שזכתה להצלחה רבה בקרבות עם נציגי שיטות אחרות, ואף נחשבה בלתי מנוצחת במשך עשרות שנים.

להצלחה הגדולה של הג'ו ג'יטסו הברזילאי בתחרויות הלחימה המשולבת מספר סיבות:

 

אלמנט ההפתעה: בתחרויות הלחימה המשולבת הראשונות, איש לא ידע על ג'ו ג'יטסו ברזילאי ולחימת קרקע, כך ששום מתמודד לא ידע את החולשות של האומנות ואיך להתגונן מפניה בצורה יעילה.
רוב הלוחמים בתחרויות היו סטרייקרים (Strikers: לוחמים המשתמשים במכות, כגון אגרופים, מרפקים ובעיטות, בתור נשקם העיקרי), וסטרייקרים זקוקים למרחק ולמרחב תמרון כדי להוציא את היכולות שלהם לפועל. בג'ו ג'יטסו ברזילאי, המטרה היא לסגור את המרחק בין היריבים ולרדת לקרקע, וכך כל יכולת הלחימה של הסטרייקרים הפכה חסרת תועלת.

סגנון לחימה ועמדות בסיסיות:

 

לוחמי ג'ו ג'יטסו ברזילאי מנסים לרדת אל הקרקע, ודרך הגעה למצב שליטה ביריב - לרתק אותו ולהכניע אותו.

יש בג'ו ג'יטסו ברזילאי מספר עמדות וטכניקות הכרעה בסיסיות:

 

"מאונט" (Mount). בעמדה זו, מתחרה אחד שוכב על גבו, בעוד המתחרה השני יושב על בטנו, כשברכיו צמודות לשני צדדיו של היריב שמתחתיו. עמדה זו נחשבת טובה במיוחד למתחרה הנמצא למעלה. המתחרה למעלה יכול לצאת למספר גדול של בריחים וחניקות, ובקרבות MMA זו עמדה נוחה מאוד להכות ממנה, בעוד שלמתחרה הנמצא למטה קשה מאוד להכות חזרה.
"גארד" (Guard). בעמדה זו מתחרה אחד שוכב על גבו, בעוד יריבו נמצא בין רגליו של המתמודד השוכב. ל"גארד" יש כמה וריאציות: גארד סגור: כשהיריב ששוכב סוגר את שתי רגליו מסביב ליריבו, גארד פתוח: שהיריב שלמטה לא סוגר את רגליו, גארד פרפר: כשהיריב ששוכב משחיל את כפות רגליו מתחת לירכיו של היריב. עמדת ה"גארד" נחשבת טובה ויציבה לשני הצדדים (בMMA יש יתרון קל ליריב שלמעלה, משום שהמכות שהוא מכה את יריבו השוכב יעילות יותר), והיא עמדת בסיס למספר רב של טכניקות.
"שליטת צד" (Side Control). בעמדה זו מתחרה אחד שוכב על גבו, בעוד היריב משעין את חזהו על החזה של המתמודד שעל גבו- מן הצד. גם בעמדה זו יש יתרון משמעותי למתמודד שלמעלה, בין בMMA, שם הוא יכול להכות את היריב שלמטה בנוחות וביעילות, ובין בקרבות BJJ שם יש אפשרויות רבות להכנעה מלמעלה, בעוד היריב שלמטה יכול לכל היותר להתגונן. "שליטת צד" היא בדרך כלל עמדת מעבר בין ה"גארד" ל"מאונט", או עמדת מנוחה, אבל גם ממנה יש מספר טכניקות שניתן לבצע.

טכניקות הכרעה בסיסיות:

ניתן להגיע להכרעה בג'ו-ג'יטסו על ידי הכנעת היריב או על ידי בריח או על ידי חניקה. בריח הינו הפעלה של מנוף על מפרק בגוף (יד או רגל), ואיום בשבירת המפרק. חניקה היא הפעלת לחץ על אזור הצוואר של היריב, ומניעת הגעת חמצן או דם אל המוח, דבר המכריח את היריב להיכנע, אחרת יתעלף.

 

בין הבריחים הבסיסים ניתן למצוא את:

בריח יד (Armbar). זו אחת מטכניקות ההכרעה הנפוצות והפשוטות ביותר. המתחרה תופס את ידו של יריבו בין רגליו, ונשען אחורה. כך נוצר מנוף (Lever) והמרפק הוא נקודת המשען (Fulcrum). משום שהמרפק הוא נקודת המשען של המנוף, יכול המתמודד להפעיל על המרפק כוח רב, וכך חייב היריב להיכנע או שהמפרק ישבר.
בריח יד "קימורה" (Kimura Arm Lock). זהו בריח שנוח לעשות מעמדת ה"גארד". המתחרה תופס את היריב בשורש כף היד, ואת ידו השנייה הוא מעביר מסביב למרפק של יריבו ותופס את ידו (בעוד זו תופסת ביד היריב) בשורש כף היד. על ידי השענות אחורה, מסובב המתחרה את המפרק של יריבו כנגד כיוון תנועתו הטבעי, וכך היריב חייב להיכנע - אחרת ישבר המרפק.
מבין החניקות הבסיסיות ניתן למצוא את:

 

חניקת משולש (Triangle Chock). זו אחת מהחניקות היעילות והנפוצות ביותר, בגלל הפשטות היחסית של ביצועה, והמעבר הקל מ"גארד" אל החניקה. בחניקה זו המתחרה כורך את רגליו סביב ראשו של היריב, בעודו כולא את אחת מזרועותיו של יריבו בסמוך לצווארו. הרגל הצמודה לצוואר לוחצת על הצוואר, בעוד הרגל השנייה לוחצת את ידו וכתפו של המתחרה אל הצוואר מהצד השני. המתחרה חוסם כך את הוורידים המובילים דם אל המוח, והיריב חייב להיכנע או שהוא יתעלף.
חניקה אחורית (Rear Naked Chock). חניקה שבה היוזם נמצא בעמדת "עלוקה" מאחורי גבו של היריב, כאשר רגליו של היוזם כרוכות סביב אגן היריב ומנטרלות את תנועתו. בפוזיציה זאת, כורך היוזם את ידיו סביב צוואר היריב וחונק אותו.

דרגות, העלייה בדרגה:

הרמות השונות בג'ו ג'יטסו ברזילאי, כמו ברוב אמנויות הלחימה היפניות, מיוצגות על ידי חגורות בצבעים שונים. ההתקדמות בחגורות תלויה בשני גורמים מרכזיים:

 

כמות הידע הטכני שמסוגל הלוחם לבצע ולהדגים.
היכולת המוצגת בקרבות אימון ובתחרויות.
"כמות הידע הטכני" פירושה מספר הטכניקות והמצבים שאותם יכול הלוחם לבצע, ורמת ביצועם. בעזרת גורם זה, יכולים מתחרים צעירים או מבוגרים שאינם הלוחמים הטובים ביותר, להתקדם בדרגותיהם בזכת הידע הטכני שצברו.

תחרויות הן מרכיב עיקרי בהתקדמות בדרגות. עליה בדרגה, בעיקר בדרגות הנמוכות, מושגת לאחר ניצחון או תצוגה טובה בקרבות כנגד אנשים באותה הדרגה כמו המתמודד. בתי הספר השונים לג'ו ג'יטסו ברזילאי מנסים לעשות כמה שיותר תחרויות וקרבות וכך להעלות את המתחרים בדרגות, זאת כדי למנוע ירידה בסטנדרטים של הדרגות (אם מורה יחליט בעצמו על עליית דרגה בלי שהמתמודד הפגין יכולת קרבית מספקת) או עליה לא מוצדקת בדרגה (למשל על ידי קניית דרגות).

 

בעליה בדרגות מובע הבדל נוסף בין ג'ו ג'יטסו ברזילאי לבין האומניות מהן הוא התפתח. בג'ו ג'יטסו ברזילאי עליה בדרגות מבוססת על כמות הידע המעשי והתוצאות בתחרויות ובקרבות. בג'ודו ובג'ו ג'וסטו יפני, לעומת זאת, ידע מעשי אינו מספיק לעלייה בדרגה, ונדרש גם ידע תיאורתי וביצוע לא קרבי (הידוע גם בשם קאטה) כדי להתקדם בדירוג.

סוגי החגורות
הדרגות השונות מתחלקות לשני חלקים: דרגות לילדים ונוער (עד גיל 16) ודרגות לנוער ולמבוגרים (גיל 16 ומעלה).

 

סדר החגורות :
1 לבן
2 כחול
3 סגול
4 חום
5 - שחור
6 - אדום

מעבר לרמת הטכניקה הגבוהה והיכולת המעשית, בתי ספר רבים מוסיפים גם דרישת גיל מינמלית לעליה בדרגות. בבתי ספר רבים לא ניתן להגיע לחגורה שחורה בטרם למד הלוחם לפחות 8 שנים.