קרב מגע היא שיטת לחימת-רחוב (ולא אמנות לחימה כפי שרבים חושבים), כלומר שיטת לחימה שמדמה מצבים שיכולים לקרות ב"רחוב" (כשהאדם מותקף על ידי גורמים שרוצים להזיק לו או מאיימים עליו ולא ב"זירה"). השיטה פותחה למטרות צבאיות ומשמשת להגנה עצמית. היא אומצה לראשונה על ידי צבא הגנה לישראל, כעת היא מפורסמת בכל העולם ואף אומצה על ידי כוחות לחימה במדינות נוספות.

[עריכה] היסטוריה
אימון קרב מגע בקורס קומנדו שנערך בבסיס הצנחנים בתל נוף, 1955 שורשי השיטה מקורם באימי שדאור ליכטנפלד מומחה ואלוף בהיאבקות ובאגרוף. ליכטנפלד שהתגורר בצ'כוסלובקיה בשנות השלושים, הושפע בעיקר מאביו, שהיה בלש בכיר ומדריך להגנה עצמית בכוח המשטרתי. קרב המגע אורגן ונלמד לראשונה בברטיסלאבה במטרה להגן על הקהילה היהודית מפני התקפות פשיסטיות של המיליציה.

כאשר הגיע ליכטנפלד ליישוב היהודי בארץ (טרם קום המדינה), הוא החל ללמד בהגנה את תורת הלחימה ללא נשק. לאחר הקמת המדינה, אומץ קרב המגע על ידי כוחות הצבא הישראליים והמשטרה כאומנות הלחימה המובחרת.

קרב המגע הגיע לצורתו הנוכחית זמן קצר לאחר קום המדינה.

הלחימה בקרב המגע מבוססת על טכניקות שונות מתחום הג'ו ג'יטסו (הברזילאי והיפני) והאגרוף המערבי, לצד אלמנטים נוספים מתחום ההיאבקות.

קרב מגע הוא קרב חופשי, כל סוגי האגרופים, בעיטות, חניקות והפלות למיניהן אפשריים והמטרה היא ניטרול היריב בזמן הקצר ביותר, וזאת על מנת לדמות כמה שיותר מצב שיכול לקרות ב"רחוב". בניגוד לאמנויות לחימה תחרותית (או בכינוי אחר שלהן, לחימת זירה), בהן יש לרוב הגבלה על פגיעה ביריב באזור המפשעה, פנים וצוואר, קרב מגע, עקב ייעודו, אינו כפוף להגבלות אלו ולכן גם אינו מתאפיין בתחרויות או ייצוג אולימפי (ביצוע תחרות קרב מגע ללא הגבלות אלו עלול לגרום לפציעות קשות ואף מוות בקרב היריבים).